מגזין אולפן ביתי / סאונד / למה בסטריאו, כשאפשר במונו?
stereo-mono

למה בסטריאו, כשאפשר במונו?

 

סטריאו ומונו הם מונחים בהם אנו נתקלים על בסיס יומיומי, החל מהאזנה לרדיו בדרך לעבודה ועד לפלאגין חדש שיוצא המבטיח שמיעה בסטריאו תלת-מימדית, עם שפריצים של מים לפנים.

בכתבה זו אביא כמה טכניקות של הקלטה בסטריאו והקלטה במונו לשימושכם החופשי.

 

אז מה זה מונו?

מונו, או סאונד מונופוני, הוא מקור סאונד המגיע דרך ערוץ בודד שלרוב יצודד במרכז התמונה הסטריאופונית.

רוב הסאונד שאנו שומעים סביבנו הינו מונופוני, ורוב הסאונד שאנו מקליטים הינו מונופוני כמו גיטרה חשמלית, תופים (במידה ומקליטים כל כלי בנפרד), בס, כלי נשיפה ועוד.

כך יוצא שרוב הערוצים במיקס שלנו הם מונו, וטוב שכך. אפרט בהמשך.

 

יתרונות:

נגיש, קיים בכל מקום, נוח יותר לטיפול ולמיקום במיקס, קל מאוד להקליט ואינו דורש טכניקות מורכבות או ציוד מיוחד, כך שמוזיל עלויות הפקה.

חסרונות:

הסאונד נשמע באיכות פחות טובה, שכן אין לו את אותה התחושה המוענקת על-ידי שימוש בסטריאו, לחץ חברתי לשימוש בסטריאו גורם לנו פחות ופחות להעריך ולהשתמש במונו.

 

מה זה סטריאו?

סטריאו הינו "שכפול" של סאונד המשתמש בשניים או יותר מערוצי אודיו עצמאיים בצורה כזו שאנו שומעים את הסאונד מכמה כיוונים, כמעט כמו כשאנו שומעים בסביבתנו הטבעית.

הבהרה: ערוץ סטריאו, במקורו, מכיל לפחות שני ערוצי מונו, כך שהסאונד בצורתו הראשונית הינו עדיין מונופוני.

 יתרונות:

נשמע יותר כמו השמיעה הטבעית שלנו בשל ריבוי מקורות הסאונד, משווק היטב על-ידי יצרניות התכנה והחומרה בעולם הסאונד המתפתח בצורה מטאורית.

חסרונות:

דרושה טכניקה מתקדמת ולעיתים מורכבת כדי לטפל בסאונד כדי לא ליצור עומס כבד על האוזן, יכול ליצור המון בעיות במיקס בשל היפוכי פאזות, חוסר נסיון במיקס ניכר כאשר ממקססים ערוצי סטריאו רבים.

 

 מי בסטריאו ומי במונו?

כדי שנוכל להבין טוב יותר מי משתמש בסטריאו ומי במונו בעולם האמיתי, להלן כמה דוגמאות:

מונו:

  • מערכות כריזה
  • תכניות אירוח רדיופוניות (דיבורים ברדיו)
  • עזרי שמיעה
  • דיבוריות
  • רמקולים של מכשירים סלולריים
  • רמקולים ניידים ואלחוטיים (במידה ויש רק אלמנט אחד)
  • מספר מצומצם של תחנות רדיו המשדרות בתדרי AM.

סטריאו:

  • סרטים
  • תכניות טלויזיה
  • נגני מוזיקה
  • תחנות רדיו המשדרות על-גבי תדרי FM

 

טכניקות הקלטה במונו וסטריאו

ישנם מגוון כלים שנוכל להקליט אותם בסטריאו או במונו, תלוי בכלי ובמה שאנחנו רוצים להשיג בכל שיטה

אתחיל בפירוט כמה כלים ושיטות להקליט אותם בסטריאו ומונו:

תופים

מערכת תופים היא כלי מאוד ורסטילי המאפשר הקלטה במגוון דרכים:

מונו:

  • השיטה הסטנדרטית- מיקרופון דינמי או קונדנסר לכלי המתאים(דינמי ייעודי ל-BD, דינמי ל-SNR, TOMS , קונדנסר למצילות וכן הלאה).
  • השיטה הסטנדרטית מינוס- מיקרופון ל-BD, SNR, קונדנסר ל-Overheads וקונדנסר בחדר

סטריאו:

  • מיקום שני מיקרופונים במרחקים שונים במקצת בחדר, קרובים או רחוקים(תלוי במה שאנחנו רוצים) וחיבורם לערוץ סטריאו אחד. נשלוט על האופי על-ידי משחק בווליום שלהם.
  • מיקום שני קונדנסרי ה-OH בתצורות שונות(בעיקר לפי האוזן) וחיבורם לערוץ סטריאו אחד.

יש לשים לב לדבר חשוב אחד: פאזות. בשיטות אלה קל מאוד להיכנס להיפוכי פאזה. במידה והסאונד שלכם נשמע אנמי, חסר או חלול, נסו להפוך פאזה לאחד מהמיקרופונים ובדקו אם השתנה. אם לא, שחקו עם מיקום המיקרופונים עד למיקום שבו אתם שומעים את הסאונד שרציתם.

 

גיטרות

גיטרות אפשר להקליט במגוון רחב של שיטות וצורות. גם כאן, צריך להזהר מפאזות.

מונו:

  • חיבור הגיטרה ישירות לממשק האודיו
  • חיבור הגיטרה למגבר ולשים מיקרופון דינמי או קונדנסר, תלוי מה מחפשים
  • מיקרופון ישירות מול תיבת התהודה של הגיטרה. מיקום זה של מיקרופון נתון לשינוי לפי נתוני הגיטרה, האם היא באסית יותר או צורמת יותר.

סטריאו:

  • טכניקת ה- X-Y: בשיטה זו נציב שני מיקרופונים כיווניים המופנים כלפי מקור הסאונד, כאשר אחד מהם הפוך(ראש מטה) בזוית של בין 90 מעלות ל-130 מעלות אחד כלפי השני.
  • שיטת ה- A-B: בשיטה זו נציב שני מיקרופונים במרחקים שונים ממקור הסאונד. כך נקבל שילוב של שני מקורות סאונד בעלי עצמה שונה ועכבת(latency) שונה, דבר התורם לתחושת הסטריאו
  • Mid-Side- שלושה מיקרופונים המוצבים בצורה הבאה: שני מיקרופונים הפונים לצדדים מנוגדים (גב אל גב) ועוד מיקרופון הפונה אל מקור הסאונד. בשיטה זו נקבל גם סאונד ישיר וגם את ההחזרים הראשוניים מהחדר. בשיטה זו משתמשים בעיקר בסרטים.
  • מיקרופון וחיבור ישיר- אפשר לצרף את הסאונד היוצא מהפיקאפ של הגיטרה אל הסאונד שנשיג עם מיקרופון עם הגיטרה או המגבר.

 

כלי נשיפה

הטכניקות במונו וסטריאו שאנו משתמשים בגיטרה תקפות גם כאן. אפשר גם לשלב את הטכניקות שאנו משתמשים לתופים- מיקרופונים בחדר. נעשה זאת כדי לקבל הדהוד טבעי, מה שמאפשר לנו "להטמיע" את כלי הנשיפה יותר טוב במיקס.

בכל מקרה, יש לקחת בחשבון את העצמה של כל כלי וכלי ולהתאים את עצמנו למצב הספציפי.

פסנתר-

הפסנתר הוא כלי מאוד ורסטילי, בעיקר פסנתרי הכנף. כמות האוברטונים העפים באויר בכל תו היא עצומה וממלאת את כל החלל בזמן הנגינה.

מבחינת הקלטת הפסנתר במונו ובסטריאו- השיטות הקודמות תקפות גם כן, רק צריך לדעת לכוון בדיוק למה אנחנו צריכים.

להלן סטאפ שאני מאוד אוהב לפסנתרים:

  1. 3 קונדנסרים היושבים מעל המיתרים, שניים בצד אחד ואחד בצד שני(כאשר המכסה חצי פתוח). רצוי שהמיקרופונים יהיו בעלי אופי המתאים למיקום, כלומר, בצד ימין(איזור הגבוהים) נשים קונדנסר שהגבוהים בו מבריקים. בצד שמאל נשים קונדנסר המפרט את הנמוכים כמו שצריך- כל אחד לערוץ מונו.
  2. שני מיקרופונים(דומים ל-Neuman u47\u87) היושבים מאחורי הנגן ומופנים כלפי הפסנתר המתחברים לערוץ סטריאו. נשלוט באופי הערוץ על-ידי הרחקה וקירוב המיקרופונים אחד לשני.
  3. 3 מיקרופונים בנמצאים בנקודות מרוחקות בחדר ומופנות כלפי הפסנתר, בתצורת Cardioid או Super Cardioid- כל אחד לערוץ מונו.
  4. במידה ויש נישה כלשהי בחדר, שווה לשים שם מיקרופון נוסף ולבדוק מה הולך שם- כמובן בערוץ מונו.

 

סינתיסייזר/קלידים

כאן העניין תלוי לחלוטין בכלי. במידה ולכלי יש יציאת סטריאו, אנו נשתמש בה, כיוון שרוב הפריסטים בקלידים או בסינתי הם סטריאופונים.

במידה והסינתי הינו מונופוני, נחבר את היציאות כל אחת לערוץ(במידה ויש יותר מאחת).

 

אז איך כל הדבר הזה עוזר לי במיקס?

כשאנחנו ניגשים למיקס, יש לזכור שיש לנו הרבה מקורות סאונד, וכולם מתרכזים לשני ערוצים(מלבד מיקס לסראונד). בגלל שלכל סאונד יש אופי משלו ומקום משלו, תמיד נתייחס לערוצים עצמם כמונו. גם ערוצי הסטריאו, הם בעצם שני ערוצי מונו מחוברים, כך שהגישה שלנו עדיין נשארת.

ישנן הרבה דרכים לסדר את הערוצים במיקס. אחת הדרכים הכי נוחות וידידותיות היא להתייחס לכלים כמו בהופעה על הבמה. סייג אחד- הבס צריך להיות במרכז תמונת הסטריאו, כמו התופים.

גם לגבי התופים, כדאי לצודד מאוד בעדינות ולא בקיצוניות.

חלק חשוב מאוד מתהליך המיקס הוא לשמוע אותו במונו. עשו לעצמכם הרגל, וכל זמן קצוב יש להעביר את המיקס למונו(כל תכנה ודרכה היא). בדרך כלל יש כפתור פשוט שעליו לוחצים.

במקרה ויש לכם שלט למוניטורים, גם בו יש כפתור Mono או Stereo, בדיוק לסיבות האלה.

אם ברצונכם להתנסות בשיטה אחרת למיקס, נסו למקסס לגמרי במונו, בלי לעבור לסטריאו. לאחר שהמיקס נשמע לכם טוב במונו, עברו לסטריאו והרגישו בהבדל.

טיפ: במידה ואתם לא שומעים כלי מסויים במונו, נסו לשנות לו את הצידוד, כלומר העבירו אותו יותר למרכז עד שאתם שומעים אותו. כמובן, אזנו את העוצמות בהתאם.

 

לסיכום,

המרדף שלנו אחרי סטריאו ומונו הוא אינסופי. ישנן אינסוף גישות לטיפול במקורות סאונד שונים, במונו ובסטריאו. זיכרו שאתם מחליטים איך לטפל בסאונד המקור, ואתם יכולים לקבוע את אופיו ואת מיקומו במיקס כבר בשלב ההקלטה.

ככל שהעולם מתקדם למחשבים ניידים, טלפונים ניידים ורמקולים ניידים בעלי רמקול אחד בלבד, כך גובר הצורך להישמע טוב במונו. נסו לשכלל את הכישורים שלכם בטיפול במיקס כשהוא במונו. זה ישפר לכם את המיקסים בהרבה.

 

בהצלחה!

 

אודות אורן גליקי

מפיק מוסיקלי, טכנאי סאונד, מלחין ומעבד בעל נסיון עשיר במגוון רחב של תחומים, ז'אנרים וסגנונות מוסיקליים.

השאר תגובה

המייל שלך לא יפורסם.השדות הנחוצים מסומנים ב- *

*