מגזין אולפן ביתי / אפליקציות ליצירת מוזיקה / המוזיקה לאן? על בינה מלאכותית והעתיד של המוזיקה
aimusic

המוזיקה לאן? על בינה מלאכותית והעתיד של המוזיקה

תקשיבו ל-0Music. את האלבום הזה לא באמת יצר אף אחד. זהו האלבום הראשון שנוצר ללא מגע אדם, תוצר טהור של בינה מלאכותית. למוח הממוחשב מאחוריו קוראים melomics109, אין לו אולפן ביתי ואפילו לא אוזניים.

כשהקשבתי לאלבום של melomics109 לראשונה חשתי ריקנות עצומה. כשקלטתי שלדבר הזה יש ממש אופי מוזיקלי משל עצמו ושיש כאן אפילו קטעים מעניינים הריקנות הזו רק התעצמה.

ולאחר מכן מין תחושה של מיותרות, ההבנה שהמכונות האלה הולכות להחליף אותנו. מי שעוסק ביצירה ובהפקה של מוזיקה יודע שזה מרגיש הדבר הכי חושני בעולם, והקשבה למוזיקה זה אולי הדבר הכי מיסטי שאדם חילוני יכול לחוות. ופתאום זה…

ואז הפחד שאין קסם. שזה משהו שניתן לפצח אותו, שהמוזיקה היא מין מוצר מדף שמכונות יכולות לייצר בכמויות, בהתאמה אישית. שהעתיד הוא מוצרים כמו melomics@life, כאלה שמלחינים ומייצרים ומתאימים בזמן אמת מוזיקה שהיא פס קול חי ומשתנה לחיים שלך. ה-BPM מסונכרן למהירות הנסיעה שלך, לקצב פעימות הלב שלך. כשאתה עצוב הפילטר נסגר וכשאתה שמח הוא נפתח.

מוזיקה היא אמנות סידור הצליל והשקט בזמן. ויקיפדיה

melomics109 הוא מלחין-יוצר-מפיק מזן חדש. פרי פיתוח של מעבדת מחקר ייחודית במאלאגה. המוח המוסיקלי שלו מבוסס על אלגוריתם אבולוציוני. התהליך מתחיל עם מספר תוצרי יסוד מוסיקליים (יצירה שלמה, מלודיה, לופ) שיוצרו בידי אדם או אפילו באופן אקראי. אז באמצעות יישום חוזר ונשנה של צעדים חישוביים המקבילים לסלקציה ביולוגית, רקומבינציה ויצירת מוטציות –  המערכת מייצרת תוצרי אודיו מוסיקליים יותר ויותר. וגם מפתחת אופי מוסיקלי משל עצמה.

Melomics109 יכול לקחת תמה מוזיקלית ולייצר ממנה אינסוף וריאציות מוסיקליות. תקשיבו לוריאציות שלו לרינגטון של נוקיה. והוא גם יכול לשלב את הוריאציות האלה ולעטוף אותם בתוך קטעים שלמים. הוא יכול לקחת תמות מוזיקליות מעולמות שונים לחלוטין וליצור הכלאות מוזיקליות לכאורה בלתי אפשריות.

באתר של Melomics יש שני 'מלחינים' כאשר לאח הגדול של Melomics109 קוראים Lamus. הוא המחשב הראשון שפיתח טעם מוזיקלי ויצר את היצירה המוסיקלית הראשונה שנוגנה על ידי תזמורת חיה. תקשיבו לזה:

יפה לא?

ובתחום הסאונד יש גם את LANDR. פלטפורמת מאסטרינג אונליין שמשתמשת בבינה מלאכותית ו-Big Data על מנת לייצר מאסטרינג אוטומטי מותאם לז'אנר ולדפוסים מוזיקליים. התוצאה כרגע לא מרטיטה את אוזני, אבל כשחקרתי קצת על החברה הייתי בהלם שמדובר בחברה של 100 עובדים שהושקעו בה לא מעט מליוני דולרים. העסק רציני והכיוון ברור.

וממש עכשיו גוגל נכנסים לענייני המחשבים האינטיליגנטיים היוצרים, כפי שהכריזו ב-MoogFest בחודש שעבר. עם סינטיסייזרים שמנגנים ישירות על הדפדפן ושכל גוגלי מוזיקלי, ברור שהרשת הולכת לשיר. כי למכונית אוטונומית צריך מוזיקה אוטונומית.

המכונות באות.

וכמעט בא לצעוק- אל תגעו לי במוזיקה. קחו את הכל. אבל רק לא זה.

ואז מתעורר לו לאט לאט הצד השני שלי. הטכנופילי חסר התקנה, אני מתחיל להתלהב. ופתאום אני מת לשים יד על המחשב Melomics הזה ולזרוק בפנים קצת מטאליקה וקצת אליוט סמית ולטפטף מעט (אבל ממש מעט) דיוויד גואטה ולראות מה קורה. ואז להוציא את מטאליקה ולהכניס קצת רדיוהדיות. ואז להוציא גיטרה ולג'מג'ם על זה.

אני רוצה את מעבדת הקסמים הקטנה הזו ויפה שעה אחת קודם.

ואז אני נזכר בחלום הביו-סינטיסייזר שאני חולם לבנות, אולי יום אחד יקרה. (יש מומחי ביופידבק בקהל? פנו אלי בפרטי).

איך נראה העתיד של המוזיקה? איך ישתנה התפקיד של המפיק המוסיקלי כשה-DAW שלכם יוכל לתקשר עם איזה מוח על מוזיקלי שתוכלו להנחות אותו או להיות מונחים על ידו?

נראה לי יהיה כיף.

עולם המוזיקה ותעשיית המוזיקה הולכים לעבור טוויסט מן הקצה אל הקצה. עוד אחד, אחרון. כדאי לנו להנות מזה.

זה דורש מאיתנו לנטוש רעיונות ישנים ולהתרגל לכאלה חדשים. המחשבה שמוח גאוני ייחודי אחראי ליצירת מוזיקה תתחלף לאט בתובנה שמוזיקה משקפת תרבות מסויימת בזמן מסויים. ובעת הזו מחשבים הם חלק חשוב מהתרבות שלנו. הם יסייעו לנו ליצור מוזיקה אקספרסיבית יותר והם ייצרו מוזיקה בעצמם. זה כואב, זה קשה, זה כמו גמילה מאיזה צורך פסיכולוגי עמוק להרגיש מיוחדים.

למשל המחשבה שמחשבים לא יכולים לאלתר. תראו את שמעון. שמעון יודע לאלתר. הוא לגמרי רובוט אבל יכול לג'מג'ם אתכם בכיף:

בקרוב יהיו כאלה שיג'מג'מו עם חברים ויהיו כאלה שיג'מג'מו עם ישויות מוסיקליות אינטיליגנטיות דיגיטליות.

יהיו צרכני מוזיקה סופר מעודכנים שיוצאים למסיבות שהמוזיקה בהן נוצרת בזמן אמת על ידי בינה מלאכותית שמשתמשת בהתנהגות של הקהל עצמו כדי ליצור את המוזיקה, ויהיו כאלה שיתנגדו לכל זה בתוקף וילכו לשמוע שלמה ארצי.

תהיה מוזיקה שיצרו אנשים לצד מוזיקה שיצרו מחשבים לצד אינספור שילובים בין השניים.

הבינה הזו תהיה זמינה לכם בקיובייס ובאבלטון ובלוג'יק. ויהיו מוזיקאים ויוצרים פורצי דרך שישתמשו במוח המוזיקלי הגדול הזה כדי לנסות ולהמציא מחדש את הגלגל, להשתמש בכוחות העל החדשים שניתנו להם בדרכים חדשות ומפתיעות. ויהיו כאלה שימשיכו להקליט על טייפ. אני? אני מקווה שאעשה את שניהם.

אלבום לא רע בכלל אלבום הבכורה של Melomics109. הוא הלחין עוד מיליון שירים מאז והוא לא מפסיק, בדרך לייצר את ספריית המוזיקה הגדולה בעולם. אני רושם במנוע חיפוש שלהם כמה Tags עם גוון רגוע ומוצא לי מוזיקה לישון איתה.

אודות נועם גינגולד

איש הסינתסייזרים ומייסד LFO. נועם הוא מוסיקאי ומפיק מוסיקלי, זוכה פרס אקו"ם לשנת 2010, ומעצב סאונד בעל שם עולמי. בפלאגינים בסינטיסייזרים ובסאונדים שנועם פיתח משתמשים המפיקים והיוצרים הטובים בעולם ביניהם: סיימון פוספורד, טרנט רזנור, גיי סיגוורת', אד בולר, אד סטארינק, ריק סימפסון ורבים אחרים.

2 תגובות

  1. זה בסך הכל מסוגל להוכיח שמוסיקה היא שפה-תקנית, ולכן אפשר לקמבן (לקמפז?) אותה כך, שזה ישמע מעניין .

    אפילו "בינה מלאכותית" במשמעותה העמוקה זה לא, כי קומבינציה ורה-קומבינציה של מרכיבים מוכנים, איננה עדיין המצאה במשמעותה האמיתית, כלומר יצירת קונספט חדש.

    ברמה הפילוסופית, קומבינציה ורה-קומבינציה של מרכיבים מוכנים, קרובה יותר לסידרת של הטלות-קוביה מאשר להמצאה של ממש.

    היצירה שאנחנו שומעים היא סידרה של הטלות-קוביה שמבצע המחשב, על אוסף שלם של סטרוקטורות מוסיקליות (צירופי-תוים ואקורדים) שההמחשב צירף קודם-לכן, בתהליך הכנת היצירה.

    זה לא אומר שההליך אקראי לגמרי, כי על סך הטלות הקוביה, מופעל משטר של סלקציה (פסילת חלק מהתוצאות שמניבה הקוביה) כדי לקדם צורות מוסיקליות מועדפות על המתכנת של היישום.

    אנשים עדיין לא הצלחו לבנות "בינה מלאכותית" במשמעותה העמוקה, וקיימות קושיות פילוסופיות ששוללות מראש אפשרות של "בינה מלאכותית" במשמעותה העמוקה, כלומר שוללות ברמה העקרונית.

    לכן המערכות הממוחשבות הכי "עצמאיות" שיש כיום, נקראות בשמם הצנוע יותר "מערכות-מומחה" (Expert-System) והן מסוגלות לבצע איבחון-רפואי, שליטה על מרחב אוירי, סינכרון רמזורים וניהול תחבורה, טיסה-אוטומטית, ניתוח פיננסי, סלקציה של מטרות-מודיעין, תחשיב הידרודינמי בפיסיקה וכימיה, נהיגה אוטומטית, ועוד ועוד, ובהן היא מייתרת בני אדם בעלי נסיון וידע ספיציפי, בתחום מסויים.

    הטענה הנגדית היא כמובן, שהופעה של בינה מלאכותית היא רק שאלה של מהירות-עיבוד ונפח של זיכרון, שברגע שטכנולגית אלה יעברו סף-גודל מסויים, בינה מלאכותית תצוץ מאליה בבחינת "אבולוציה טכנולוגית" (כמו שנרמז בסרטים כמו "Tron","Matrix", "Terminator" ועוד, אלא שמבחינתי, זו טענה שהיא יותר בבחינת משאלת-לב, מאשר צפיה מושכלת של מגמה.

    בעקרון, זו בכלל לא שאלה טכנולוגית אלא שאלה פילוסופית של הגדרת היכולות במסגרת המושג "בינה". אם מרככים את המושג "בינה" ליכולת הסקת-מסקנות מבוססת על בסיס-נתונים קיים, אז אפשר לכנות גם "מערכות-מומחה" כמכונות בעלות "בינה מלאכותית" כביכול.

    אבל אם חושבים על זה לעומק, זו הגדרה שהיא נכונה גם למחשבון יד פשוט : מערכת ההיסק שלו היא מערכת חוקי האריתמטיקה מצד אחד, וקלט שאלת החישוב היא בסיס הנתונים מצד שני, (ולפי עקרונות תורת החבורות) הוא מחיל את שאלת החישוב על חוקי האריתמטיקה המוטמעים בו אלגוריתמית, ובאמצעותם הוא מסנן החוצה את המסקנה, כלומר את תוצאת החישוב.

    בעבור "מערכת-מומחה", מנגנון ההיסק בנוי במיוחד כדי לשרת את בסיס הנתונים המיוחד שלשמו נבנתה מערכת המומחה, והוא לא מסוגל לענות על שאלות כלליות הנוגעות לחווית החיים של בני אדם: טייס טוטומטי לא מסוגל לנהל החלטות במענה על בסיס נתונים של מחשב לניהול רמזורים ותנועת-רכב עירונית, ולהיפך, כלומר הם לא יכולים לענות האחד על שאלות השני (ומכאן מן הסתם גם השם "מערכת-מומחה") או על שאלות של כל מערכת מומחה אחרת (כמו מערכת לדיאגנוסטיקה רפואית או מערכת להדמיית טיסה או הדמיית ריאקציות כימיות).

    יתר על-כן, ברור שמערכת מומחה הכי מורכבת ומהירה, לא מסוגלת לענות לילד בן חמש או עשר על שאלות פשוטות כמו : "איפה כדאי לי ללמוד בתיכון" (כי אין לה כמו להורה הילד ידע מבוסס על ההיסטוריה האישית של הילד) או "למה אני צריך לשמור על אחי הקטן במקום ללכת לחברים שלי" (כי אין לה ידע מוקדם על המסורת המשפחתית) – זו רק דוגמה טריוויאלית שאפשר, אם מתאמצים, לסתור-נקודתית (לבנות מערכת היסק מיוחדת עבור היסטוריה משחתית מסויימת) אבל היא לא תסתור את העיקרון (אין אפשרות לבנות מכונה שתבנה לעצמה מערכת היסק מיוחדת עבור כל סיטואציה חדשה או מציאות חיצונית משתנה, כי צריך גורם חיצוני למכונה, בעל בינה אמיתית – תכנת מחשבים – כדי לכתוב למכונה מערכות היסק כאלה),

    כמובן שבבחינה הכמותית, ומבחינת הירארכיית המידע (חוקי-ההיסק וקבוצות האובייקטים עליהם חלים אותם חוקי-היסק) מערכת-מומחה (כמו למשל מערכת לפיקוח על תנועה אוירית, או טייס-אוטומטי) היא הרבה יותר "כבדה" ומסובכת ממחשבון-יד, אבל ברמה העקרונית גם זה וגם זה הם קלקולטור – אחד פשוט והשני מסובך.

    בינה היא משהו אחר לגמרי : היכולת להמציא יש-מאין, ליצור תבניות קונספטואליות חדשות, היכולת לאלתר מול תקדימים, שיוצרת מציאות חיצונית משתנה מיום ליום (סביבה דינאמית).

    זה בניגוד מהותי ליכולת להחליט בין אופציות מוכתבות-מראש על-פי מערכת-היסק כתובה מראש :

    אם מערכת-מומחה מסוג של "טייס אוטומטי" למשל, נתקלת בתקדים, כמו למשל במצב מיוחד ונדיר של התנהגות מזג-אויר שלא כתובה לה מראש בבסיס הנתונים היא לא תדע איך להגיב, ותזעיק את הטייס, ואם הטייס מעולף, ישן או מת, ייתכן שהמטוס ייתרסק.

    זה דיון פילוסופי ארוך ומורכב, אבל יש אסכולה במדעי המחשב, שהתיאוריה שלה אומרת שבינה מלאכותית היא בלתי אפשרית כבר מהרמה העקרונית (זה לא שאלה של כמות-זיכרון או מהירות מחשב), כי מכונה שעובדת לפי תוכנה שכתבו לה מראש, לא יכולה לכתוב לעצמה תוכנית חדשה תוך-כדי ריצת התוכנית שכתבו לה מראש, או במילים אחרות, אי אפשר לכתוב תוכנה למכונה שתכתוב לעצמה תוכנית-ריצה, תוך-כדי ריצת התוכנית שכתבו לה מראש – יש כאן פרדוקס לוגי : "תוכנה לא יכולה לכתוב את עצמה מחדש, תוך-כדי ריצה".

    הדוגמה שהם תמיד מביאים זה, "…אתה יכול לדרוך קפיץ, ואז לשחרר אותו (לכתוב מראש תוכנית ואז להריץ אותה), אבל קפיץ לא יכול לדרוך את עצמו (תוכנית לא יכולה לכתוב את עצמה תוך-כדי ריצה)…".

    התיאוריה הזאת גורסת שבינה מלאכותית היא בלתי אפשרית למרות שיש וימשיכו לכתוב מערכות מומחה, כי בשביל לקרוא למשהו "בינה אמיתית", צריך שהמשהו הזה ידע לקיים אינטראקציה עם מציאות שלא מפסיקה להשתנות, ואין אפשרות לכתוב מראש תוכנית שיודעת לקיים אינטראקציה עם תקדימים, כי הדבר מצריך אילתור שמבוסס על נסיון-חיים ויכולת למידה.

    ברגע שתוכנית נתקלת בתקדים (מצב חיצוני שלא הגדירו אותו מראש בתוכנית) היא לא יודעת להגיב לו באופן משמעותי (לקיים אינטראקציה) אלא רק לפלוט הערת-שגיאה (Error-Report) ולעצור (לחכות שמישהו יפתור את השגיאה).

    יכולת אילתור שמבוססת על נסיון-חיים ויכולת למידה, מצריכה יכולת של התוכנה לכתוב את עצמה תוך-כדי ריצה, וזה פרדוקס לוגי – צריך מישהו חיצוני שיכתוב למכונה את התוכנה שלה, וכתיבה של תוכנית, יכולה לבצע רק בינה אמיתית (כמו בן אדם שמכיר שפת-תיכנות ואלגוריתמיקה).

    • אני מסכים עם חלק ממה שאתה אומר, ואתה מציג רף גבוה לשאלה מהי בינה. אתה מבטל את הלמידה של ניסוי וטעיה אבל כולנו לומדים כך לפחות חלק גדול מהדברים. עורכם נסיונות על העולם סביבנו ומתקדמים לאט אל הגיה נכונה של מילים, זיהוי נכון של קטגוריות וכו'.

      אתה מדבר על יצירת יש מאין או התמודדות עם מצבים חדשים ומורכבים כאילו זו מין יכולת אפריורית. אבל אינטואיציות מסוג זה הן מין קיצור דרך חשיבתי שללא התנסות משמעותית קודם לכן הן בלתי אפשריות.

      אפשר להבחין בין מערכות שמתוכנתות לפתור מצבים מסויימים על בסיס כללים מסויימים ומוגדרים מאד (מחשבון), לבין מערכות שמסוגלות ללמוד את הכללים עצמם, לעשות סדר בקלט כאוטי. זה לא מצבים של שחור ולבן, אבל כמה שמערכת נוטה לצד השני אני אעריך אותה כיותר חכמה ובעלת בינה.

      מערכת בינה מלאכותית אולטימטיבית תכיל את הנתונים כולם ותלמד הכל תוך כדי תנועה (תתכנת את עצמה תוך כדי תנועה כמו שאתה קורא לזה). אך גם מערכת שלומדת ומזהה דפוסים והקשרים מורכבים בתוך מסגרת (או בתחום מסויים) היא מערכת בעלת בינה בעיני.

      הרי אולי גם אנחנו מסוגלים להבין רק בתוך התבנית האנושית המגבילה שלנו.

השאר תגובה

המייל שלך לא יפורסם.השדות הנחוצים מסומנים ב- *

*